נולדנו לעולם מסתורי לחלוטין עולם שאף אחד לא באמת מבין אותו עד הסוף אבל איכשהו שכנעו אותנו שצריך לחיות את החיים בדרך מאוד מוגדרת. אמא ואבא דואגים לתווך לנו מה אסור ומה מותר, מה מסוכן ומה כדאי. עם השנים מתווספים דמויות סמכות נוספות לסיפור. בגן קיבלנו עונשים אם התנהגנו "לא יפה". בבית הספר ניסו לאלץ אותנו ללמוד מקצועות שלא עניינו אותנו בכלל כי "זה חשוב לחיים".  הגננת, המורה, המרצה ואפילו הרופא – כולם תפקידים שנועדו לתת לנו שירות בתחומם, אבל איכשהו נהפכו להיות גורמי סמכות עלינו. האמת היא שהם לא באמת יכולים לקבוע לנו שום דבר באמת, אבל הדעות שלהם נוטות לשכנע אותנו עד כדי כך שקל לשכוח שאנחנו הסמכות הבלעדית על הבחירות בחיים שלנו. וזה נובע משיעור אחד שלימדו אותנו בחזרתיות שוב ושוב, בכל מסגרת שאליה הגענו והוא: לציית לסמכות חיצונית ולהתעלות מעל הרצון שלנו בין אם רצינו ובין אם לא רצינו, כשהיה צלצול בבית הספר היינו צריכים להיכנס לכיתה. וההתניה השורשית הזאת פוגעת בנו עד עצם היום הזה. זאת הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתקשים להתחבר לרצון שלהם ולחיות לאור תשוקת הלב האמיתית שלהם. הם אומרים לעצמם שזה לא יצליח, שאין בזה כסף, שזה לא אחראי לנסות אפילו, שבחיים צריכים להיות "מציאותיים". מרוב פחד לטעות, אנשים מתלבטים לנצח