את הדרך המקצועית שלי התחלתי בהייטק.
כבר בגיל עשר אהבתי לתכנת וליצור משחקי מחשב.
בצבא שירתי ביחידות טכנולוגיות, וכשהשתחררתי משירות קבע מצאתי את עצמי ראש צוות פיתוח בחברת סייבר – לכאורה בנתיב המהיר להצלחה.

ההורים היו גאים.
הרווחתי יותר מכל החברים שלי.
אבל אני לא הייתי מאושר. משהו בי היה חסר.
אז עוד לא ידעתי לשים לזה מילים.

לא ידעתי לומר שהייתי מכור לפורנוגרפיה ולמריחואנה,
ושבאופן אירוני – משהו בתוכי רצה לעזור יותר לאנשים מאשר למכונות.
מתוך המקום הזה החלטתי לעשות תפנית וללכת ללמוד פסיכולוגיה.

אנשים סביבי לא הבינו.
"מה הקשר? מתכנת הולך ללמוד פסיכולוגיה?!"
זו הייתה החלטה לא שגרתית, במיוחד לאור העובדה שבתור ילד אובחנתי כ"דיסלקט" – כזה שלא אמור, לכאורה, להתעסק בנושאים "הומאניים".

ובכל זאת, הצטיינתי בלימודי הפסיכולוגיה.
עם הזמן שמתי לב שגם שם אין באמת תשובות לשאלות שחיפשתי.
הרגשתי שהאקדמיה נוגעת בפני השטח, אבל מפספסת משהו עמוק ומהותי.
מתוך התחושה הזו החלטתי להרחיב את החקירה שלי אל מעבר לגבולות הממסד.

מעבר ללימודי פסיכותרפיה, מיינדפולנס, נשימה מעגלית ופסיכודרמה – טסתי לאמזונס וחייתי עם שבטים ילידיים, שחנכו אותי בדרכים השמאניות המסורתיות שלהם.
מהם למדתי קירבה לטבע, פשטות, והקשבה עמוקה לכוחות החיים עצמם.
במהלך המסע הזה התחילו להתחבר לי הנקודות.

הבנתי את הקשר העמוק שבין התמכרויות לבין חוסר סיפוק מקצועי.
את הקשר שבין יצר ליצירתיות.
ההתמכרות שלי הפכה אותי לאומלל.
החיפוש האובססיבי אחרי ריגושים קטנים התיש אותי.
וכשלא התרגשתי ממה שקמתי אליו בבוקר – הדחפים לריגוש מיידי התעוררו מעצמם

לאט לאט התבהר לי שהריפוי שלי עובר דרך חיבור מחודש לרצון.
לחלומות היצירתיים שזנחתי אי שם בילדות.
כילד, המבוגרים סביבי לא ידעו איך לעודד את היצירתיות שלי.
מתוך כוונה טובה הם הובילו אותי לקריירה "מבטיחה".

אהבתי לתכנת, אבל לא בגלל הקוד.
אהבתי את עצם היצירה.
את האפשרות לברוא משהו שלא היה קודם.

כבוגר, ההשראה הזו ביקשה לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות.

כך נולדה הקריאה:
ללמוד איך לשקם את היצירתיות שלי – ושל אחרים.
הבנתי שעליי לרפא משקעים עמוקים של חוסר ערך, ולפתח מחדש אמונה ביכולות שלי.
במקביל גיליתי פער משמעותי בעולם ההתפתחות האישית:

מצד אחד, מטפלים רגשיים כמעט ולא עוסקים בהגשמה ובהשגת מטרות.
מצד שני, מנטורים להגשמה ממעטים להקשיב לעולם הרגשי של מי שצועד בדרך.

כל מה שלמדתי מהשמאניזם, דרך תרפיה ועד אימון מנטאלי –
הוביל אותי להבנה אחת מרכזית:

הכול מתחיל מרצון.
מתכלית.
מסיבה של אדם לחיות.

מהרצון הזה נובעים כל הדברים המשמעותיים והיפים בחיים.

ומאז – אני מקדיש את עצמי לחקירה,
לפיתוח ולהעמקה בתחום של פסיכותרפיה מוכוונת הגשמה ויצירתיות.